העולם שלנו הופך כולו לדיגיטלי מיום ליום, בעוד שהאנלוג הופך לנוסטלגיה רחוקה.

החיבור הטבעי של דור ה-Z לטכנולוגיה ישאיר את שאלת הבחירה בין דיגיטל לאנלוג בעיקר תאורטית, אבל אי אפשר להתעלם מהנושא הזה.  

לאנלוג ישנה מעלה ברורה ביותר – האדם הוא בעל הבית. הוא שולט ונותן את הטאץ' המדויק והאישי שלו, המוצרים באופן טבעי נוטים פחות להתקלקל, והם כמובן פשוטים לתפעול.

לעומת זאת, דיגיטל יוצר לנו אתגרים רבים מצד אחד, ומצד שני מייצר פתרונות בלי סוף. בדיגיטל, המכשיר הוא זה ששולט בנו. הוא מדייק ומחליט עבורנו החלטות כאלו ואחרות.

כשדיגיטל מיוצר בצורה טובה, היתרונות שלו הם משמעותיים, אבל כשהייצור אינו איכותי, צצות בעיות ומורכבויות שעדיף להימנע מהן מראש.

בעולם האנלוגי, אנו יוצרים בשטח ומביאים את היכולות והאופי שלנו לידי ביטוי. מכאן שההבנה והסיפוק שנייצר בשימוש במערכת יהיו גדולים ומהנים. בעולם הדיגיטלי, אנו בעצם רק שומרים על עבודת המכשירים. כמו סוג של שומרי סף, או לחילופין, יוצרי על בשלב התכנון. עם זאת, בשטח אנחנו פחות מביאים את עצמנו לידי ביטוי.